מעבר לנטיעה: המדע והידע הנדרשים לטיפול בעצים עירוניים
מאת אנטוניו פסקאלה | פורסם במקור ב־Il Mattino | תורגם לעברית
ברחבי אירופה משתוללות כעת שריפות, במיוחד בצרפת ובספרד, וגם איטליה אינה חסינה מפניהן. מיליוני דונמים של יער עולים באש. מדי קיץ אנו נאלצים לצפות שוב באדישות כלפי נכסי הטבע והיערות שלנו, ואילו בשאר ימות השנה אנו מנסים לפצות על כך באמצעות דיבורים בלתי פוסקים על חשיבות נטיעת העצים.
אנחנו מציבים יעדים לנטיעה של אלפי עצים, חותמים על עצומות למען ערים ירוקות יותר, מקיימים כנסים, מפרסמים הצהרות ומוציאים כספים – לעיתים רק משום שאנו מחויבים לכך. אולם מאחורי כל הכוונות הטובות והסיסמאות המנהליות מסתתרת אמת לא נעימה: הידע שלנו על צמחים דל ביותר.
אין הכוונה רק למחסור בידע מדעי על פוטוסינתזה, נשימה או הפיזיולוגיה הבסיסית של הצמח. האמת חמורה יותר: במקרים רבים איננו יודעים אפילו כיצד לשתול עץ נכון, ובוודאי שאיננו יודעים כיצד לגזום אותו.
כך מתבזבז מדי שנה כסף ציבורי רב, ובמובן מסוים אנו "שורפים" אלפי עצים גם בלי אש. לצד השריפות הממשיות של הקיץ מתקיימות לאורך כל השנה שריפות סמליות, הנגרמות בשל רשלנות, חוסר מקצועיות והחלטות שגויות.
עוד לפני שאנו ממהרים לשתול עצים חדשים, עלינו להכיר בכך שאיננו יודעים לטפל כראוי בעצים שכבר קיימים. אחת הדוגמאות הבולטות היא הגיזום. גיזום עצים הוא אמנות ומקצוע, אך במקומות רבים אפילו עקרונותיו הבסיסיים אינם מיושמים. לעיתים מבצעים גיזום קיצוני של העץ, ולעיתים מסירים כמעט את כל הנוף. מבחינת הכותב, פעולות כאלה הן לא פחות ממעשה השחתה.
עץ שאיבד חלק ניכר מעלוותו ינסה בכל כוחו להצמיח אותה מחדש. ללא עלים אין פוטוסינתזה, וללא פוטוסינתזה אין ייצור של סוכרים. כדי להתאושש, נאלץ העץ להשתמש במאגרי האנרגיה שלו, לרבות עתודות המצויות במערכת השורשים. כאשר הגיזום מתבצע בעונה הלא נכונה או בתדירות גבוהה מדי, השורשים נחלשים והעץ כולו הופך פגיע יותר.
חיתוך ענפים עבים במיוחד יוצר פצעים שהעץ אינו מסוגל לסגור כראוי. הפצעים הללו פוגעים במבנה העץ ופותחים פתח לפטריות ולגורמי מחלה. בדומה לפצע פתוח בגוף האדם, גם רקמת העץ החשופה עלולה להזדהם. התוצאה, לדעת הכותב, היא אסון מקצועי ואקולוגי.
אולם אם מצב הגיזום גרוע, הרי שבתחום הנטיעה המצב לעיתים גרוע עוד יותר. הכותב מתאר עצים המוצבים בעציצים בעיקר לצורכי תצוגה ולשם שיפור הנתונים במאזן העצים העירוני. רבים מהם אינם שורדים. הם מתייבשים ומתים, וכך מתבזבזים גם העצים, גם הכסף הציבורי וגם ההזדמנות ליצור מרחב ירוק אמיתי.
די בסיור קצר בעיר כדי לראות מעין מדריך מעשי לכל הדרכים שבהן אין לשתול עץ. עצים ניטעים בבתי גידול קטנים כל כך שאין להם מקום להתפתח, ולכן הם לעולם לא ייצרו חופה משמעותית ולא יספקו צל. במקומות אחרים בסיס הגזע מוקף בבטון, צוואר השורש נחנק, חדירת המים נפגעת וחילופי הגזים בקרקע כמעט אינם מתאפשרים. לעיתים פשוט פותחים חור באספלט ומכניסים לתוכו עץ, בלי ליצור עבורו תנאי גידול בסיסיים.
לדברי הכותב, עלינו ללמוד לשתול עצים, לבחור את העצים הנכונים ולדעת איך לתחזק אותם לאורך שנים – ולא להסתפק בנטיעות, מילים וסיסמאות. הצורך בכך דחוף במיוחד משום שהעצים הם כלי מרכזי בהתמודדות עם איי החום העירוניים.
אולם גם תרומתם לקירור העיר תלויה באופן שבו הם ניטעים ומטופלים. עץ הכלוא בערוגה קטנה, מוקף בבטון וסובל ממחסור במים, יסגור את הפיוניות שלו כדי לצמצם את אובדן המים. במצב כזה פוחת האידוי מהעלים, ועמו נפגעת גם יכולתו של העץ לקרר את סביבתו.
הכותב מציין מחקרים שלפיהם במהלך גל חום עלולה יעילותו של עץ לרדת בשיעור של עד 30%. לדבריו, מחקרים נוספים מצביעים על כך שכדי ליצור אפקט קירור משמעותי נדרש כיסוי עצים העולה על 40%. ככל שהכיסוי צפוף ורציף יותר, כך עשויה הטמפרטורה לרדת.
לשם כך יש ללמוד ברצינות את הפיזיולוגיה של הצמחים ואת תגובתם לתנאי הסביבה. האתגר הבא של הערים יהיה ייעור עירוני, אך גם אותו יש לבצע מתוך ידע ולא כקמפיין יחסי ציבור.
הכותב מביא כדוגמה את מדיין שבקולומביה, שבה ניטעו עצים וצמחים בתכנון מושכל ונוצרו שלוש שכבות שונות של צמחייה. לדבריו, בתוך שלוש שנים ירדה הטמפרטורה הממוצעת בעיר בכארבע מעלות (!), וטמפרטורת פני השטח ירדה בכעשר מעלות.
המסקנה ברורה: עצים צריכים להישתל היטב, במקום הנכון, בתנאים הנכונים ותוך הבטחת טיפול ארוך טווח. לא די בהצהרות ובמספרים. כל עוד השיח הציבורי ממשיך להתבסס על מילים ריקות במקום על ידע ומקצועיות, אנו מסתכנים ב"שריפת" עצים פעמיים – פעם אחת בשריפות הקיץ, ופעם נוספת, מדי יום, באמצעות חוסר מקצועיות והזנחה.
מקור: אנטוניו פסקאלה (Antonio Pascale), במאמר "Il verde questo sconosciuto", שפורסם בעיתון האיטלקי Il Mattino ב־29 ביולי 2026. תורגם ועובד לעברית.
אנטוניו פסקאלה, אגרונום וסופר איטלקי המתמחה בנושאי חקלאות, מדע וסביבה.








