יותר מ־3,500 מ״ר של משטחים אטומים יוחלפו ב - 35 עצים, ערוגות, מזרקות שתייה ועמדות ערפול - מוקד תחבורה עמוס יכול להפוך גם לתשתית קירור, צל ושהייה.
אחת מתחנות הרכבת העמוסות באירופה עומדת לקבל מעטפת חדשה – ולא מדובר בעוד שיפוץ אדריכלי של מבנה התחנה. עיריית וינה וחברת הרכבות האוסטרית ÖBB מקדמות מהלך להפיכת הרחבות הגדולות משני צדי התחנה המרכזית של וינה ממרחבים קשיחים, חשופים וחמים למרחב ציבורי מוצל, ירוק ומותאם יותר לאקלים המשתנה. הפרויקט הוא חלק מיוזמת "Raus aus dem Asphalt" – "יוצאים מהאספלט" – שבמסגרתה וינה מסירה משטחים אטומים, שותלת עצים ומכניסה פתרונות קירור למרחב הציבורי.
התוכנית מתמקדת בשתי רחבות הנחשבות כיום למוקדי חום משמעותיים: הרחבה הגדולה מול הכניסה הראשית, הסמוכה ל -Südtiroler Platz , הרחבה בצדו השני של בניין התחנה, לכיוון Gerhard-Bronner-Straße. בסך הכול מתוכננת הסרה של יותר מ-3,500 מ"ר של שטחים אטומים, לצד נטיעת 35 עצים, ערוגות רחבות של צמחייה רב-שנתית ועשבוניים, אזורי ישיבה ופתרונות מים וקירור.
לא רק עצים: מערכת שלמה להתמודדות עם חום
אחד הדברים המעניינים בפרויקט הוא שהעיר אינה מתייחסת לנטיעת עצים כאל פעולה מבודדת. שבעה מתקני ערפול מים מתוכננים לפעול בימי הקיץ החמים, בצד האחורי של התחנה יותקנו גם ברזיות, ויתווספו מקומות ישיבה. חלק מהריצוף הבהיר הקיים יישאר, מאחר שהוא מתחמם פחות ממשטחי אספלט כהים. כך נוצרת למעשה מערכת המשלבת צל, צמחייה, מים, חומרי ריצוף ושהייה – ולא רק "הוספת ירוק" למרחב קיים.
הפרויקט כולל גם שינוי בתשתיות התנועה. לאורך Wiedner Gürtel יוחלף נתיב האופניים הקיים בשביל אופניים דו-סטרי המופרד פיזית מהכביש, ולאורכו יתווספו שטחי שתילה עם שיחים ועשבוניים. בנוסף מתוכננים 25 מתקני חניה חדשים לאופניים.
האתגר נמצא דווקא מתחת לפני הקרקע
מבחינה מקצועית, אולי החלק המעניין ביותר בתוכנית נמצא מתחת לריצוף. מתחת לחלק מהרחבות קיימים חללים ותשתיות של תחנת הרכבת, ובאזורים מסוימים עובי הכיסוי מעל המבנה הוא כ-20 ס"מ בלבד. המשמעות היא שבתי הגידול מצומצמים (על בתי גידול פרסמנו לפני מספר שבועות – לקריאה לחצו כאן) ואין די נפח קרקע למערכת שורשים של עץ בוגר, וגם העומסים הסטטיים מגבילים את האפשרות לשתול עצים בכל מקום.
לכן מתוכננים בחלק מהמקומות אזורי שתילה מוגבהים, שיאפשרו להגדיל את נפח הקרקע הזמין לשורשים. זהו פרט חשוב במיוחד לערים המבקשות להגדיל חופת עצים במרחבים בנויים: ההחלטה היכן לשתול עץ אינה יכולה להתבסס רק על המקום הפנוי במפלס הרחוב, אלא מחייבת מידע על תשתיות, נפח בית הגידול, ניקוז, מבנים תת-קרקעיים ותחזוקה עתידית.
ומה כדאי ללמוד מזה בישראל?
הפרויקט בווינה ממחיש שינוי תפיסתי חשוב: רחבה של תחנת רכבת אינה רק שטח תפעולי להעברת נוסעים מנקודה לנקודה – היא חלק מהתשתית האקלימית של העיר. במקום לראות הצללה, עצים, מים, שבילי אופניים ומקומות ישיבה כתוספות עיצוביות, וינה מטמיעה אותם כחלק אינטגרלי מתכנון מוקד תחבורה.
בערים בישראל, שבהן תחנות רכבת, מסופים ומרכזי תחבורה מוקפים לא פעם במשטחים קשיחים גדולים וחשופים לשמש, הגישה הזו רלוונטית במיוחד. השאלה אינה רק כמה עצים אפשר לשתול, אלא כיצד לנהל את המרחב כולו לאורך זמן – מיפוי התשתיות ובתי הגידול, בחירת המינים, מעקב אחר התפתחות חופת העצים, השקיה ותחזוקה, זיהוי מוקדי חום ובחינת האפקטיביות של ההצללה בפועל.
וינה מראה שהדרך מתחנת רכבת יעילה לתחנת רכבת שגם נעים להגיע אליה ולהישאר בה מתחילה במקום פשוט למדי: פחות אספלט, יותר קרקע חיה, יותר צל – ותכנון שמחבר בין תחבורה, אקלים והמרחב הציבורי.
מקור: עיריית וינה https://www.wien.gv.at/stadtplanung/umgestaltung-vorplaetze-hauptbahnhof








