מחקר שנערך בשיקגו מצא כי בשכונות שבהן הצטמצם כיסוי צמרות העצים נרשמו גם שיעורי תמותה גבוהים יותר
עצים בעיר נתפסים לעיתים כאלמנט נופי, אמצעי לייפוי הרחוב או תוספת נעימה למרחב הציבורי. מחקר חדש מאוניברסיטת נורת'ווסטרן מציע להסתכל עליהם אחרת: כתשתית בריאות ציבורית לכל דבר. החוקרים מצאו כי בשכונות בשיקגו שבהן הצטמצם כיסוי צמרות העצים לאורך השנים, נרשמו גם שיעורי תמותה גבוהים יותר – בעיקר באזורים החמים ביותר של העיר.
המחקר, שפורסם השבוע (אוג' 2026) בכתב העת המדעי GeoHealth, בחן את השינויים בכיסוי צמרות העצים באזורים שונים של העיר שיקגו במשך 11 שנים (!), בין 2011 ל-2021. החוקרים שילבו הדמיות לוויין שנתיות עם יותר מ-220 אלף רישומי פטירה ממחלקות הבריאות של מדינת אילינוי ושל העיר שיקגו. בניגוד למחקרים קודמים, שהתבססו לרוב על "צילום מצב" בנקודת זמן אחת, המחקר החדש עקב אחר השינוי המתמשך בשכונות: היכן נוספו עצים, היכן נעלמו, וכיצד השתנו במקביל מדדי התמותה.
כדי לצמצם את האפשרות שהקשר נובע מגורמים אחרים, החוקרים בנו מודל סטטיסטי שהתחשב בין היתר בטמפרטורות הקיץ, זיהום האוויר, הכנסה, גודל האוכלוסייה והפרדה גזעית ואתנית בין אזורי מגורים. גם לאחר שקלול המשתנים הללו נותר דפוס ברור: ככל שכיסוי הצמרות פחת, שיעורי התמותה עלו.
אחת המסקנות המעניינות במחקר היא שלאו דווקא שיעור הכיסוי הכולל של העצים בשנה מסוימת היה המדד המשמעותי ביותר, אלא מגמת השינוי לאורך זמן. תוספת בכיסוי הצמרות הראה מגמה של פחות מקרי מוות ממחלות לב וכלי דם, פחות מחלות נשימה, ירידה במספר מחלות שריר ושלד וירידה במחלות הקשורות לבריאות הנפש. עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר במחקר תצפיתי המצביע על קשר סטטיסטי, ולא בניסוי המוכיח שכל עץ שניטע מונע באופן ישיר מקרה מוות.
הפערים בין חלקי העיר היו בולטים. שכונות בדרום ובמערב שיקגו נטו לסבול מטמפרטורות קיץ גבוהות יותר, מאובדן גדול יותר של כיסוי עצים ומשיעורי תמותה גבוהים יותר. לעומתן, אזורים הסמוכים לאגם מישיגן היו קרירים יותר ושיעורי התמותה בהם היו נמוכים יחסית. ליד שמורות היער העירוניות נמצא כיסוי העצים הגדול ביותר, לצד תמותה נמוכה יותר.
החוקרים השתמשו גם בשיטת קיבוץ ממוחשבת כדי לזהות קבוצות של שכונות בעלות שילוב דומה של טמפרטורה, כיסוי עצים ותמותה. הגישה הזו חשובה מבחינה תכנונית, משום שהיא מאפשרת לעירייה לא להסתפק בממוצע עירוני, אלא לזהות מוקדים שבהם אובדן של צמרות מתרחש במקביל לחשיפה גבוהה לחום ולסיכון בריאותי. כך ניתן להפנות תקציבי נטיעה, השקיה, גיזום ושיקום למקומות שבהם התועלת הצפויה היא הגדולה ביותר. זהו מעבר מניהול אחיד של עצי העיר למדיניות ממוקדת, הנשענת על נתונים סביבתיים ובריאותיים.
נטיעה אינה תחליף להגנה על עצים בוגרים
הנתונים מדגישים מדוע נטיעת עצים חדשים אינה יכולה להחליף את ההגנה על עצים בוגרים. שתיל צעיר זקוק לשנים רבות עד שייצר צמרת רחבה המספקת צל וקירור משמעותיים. עץ בוגר שנכרת בשל בנייה, מחלה, סערה או תחזוקה לקויה עלול למחוק בתוך שעות תועלת אקלימית ובריאותית שנבנתה במשך עשרות שנים. לכן, מדיניות עירונית המבוססת רק על ספירת נטיעות עלולה ליצור תמונה מטעה. המדד החשוב הוא כמה עצים שורדים, מתפתחים ומגדילים בפועל את רצף הצל העירוני.
כדי להמחיש את המשמעות האפשרית, החוקרים בחנו תרחיש שבו כיסוי העצים בשיקגו גדל בכ-0.03% מדי שנה – שינוי המקביל, לפי הערכתם, לנטיעה של כ-14 אלף עצים צעירים בשנה. המודל חישב תרחיש כזה לכ – 105 פחות מקרי מוות מדי שנה. זו אינה הבטחה רפואית או תחזית ודאית, אך היא ממחישה את סדר הגודל של התועלת האפשרית מהשקעה עקבית ביער העירוני.
עצים מפחיתים חשיפה לחום באמצעות הצללה ואידוי מים, מסייעים למתן את תופעת אי החום העירוני ומשפרים את איכות האוויר. הם גם מעודדים הליכה ושהייה בחוץ, מפחיתים מתח וחרדה, תומכים בקשרים חברתיים ותורמים למגוון הביולוגי. התועלות הללו אינן מתחלקות באופן שווה: שכונות צפופות, חמות ומוחלשות הן לעיתים גם אלו שבהן חסרים עצים בוגרים ושטחים ירוקים איכותיים.
מקור: Harrison C. Garcia et al., Increasing Urban Tree Canopy Associated With Reduced Mortality: A Longitudinal Analysis of Chicago Neighborhoods, GeoHealth, 2026. DOI: 10.1029/2025GH001651.
התובנות לערים בישראל
עבור ערים בישראל, המתמודדות עם עומסי חום ממושכים, גלי חום וציפוף מואץ, המסר חד במיוחד. ניהול היער העירוני צריך להתבסס על מידע רציף: מיפוי צמרות, זיהוי אובדן כיסוי, מעקב אחר מצב העצים, תיעדוף אזורים פגיעים ובקרה על הישרדות נטיעות העצים הצעירים. לא די להכריז על יעד של מספר עצים. יש למדוד את הצל שנוצר, את קצב התפתחות הצמרות ואת השוויון בחלוקת התועלת בין השכונות.
המחקר משיקגו מחזק תפיסה שהולכת ומתבססת בעולם: עץ עירוני אינו קישוט ואינו מותרות. הוא רכיב בתשתית העירונית, בדומה למדרכה, לניקוז ולתאורה – אלא שבמקרה הזה מדובר בתשתית שעשויה להשפיע גם על בריאות הציבור ועל תוחלת החיים.
הכתבה מבוססת על מחקר בהובלת אוניברסיטת נורת'ווסטרן, שפורסם בכתב העת GeoHealth ועל דיווח שפורסם באתר Phys.org. – למאמר המקורי לחצו כאן
