תופעה שהולכת ומתרחבת ומטרידה את מנהלי המרחב הציבורי באנגליה
עצי בריטניה, המזוהים עם נוף ירוק, יציב ועתיק, מתמודדים בשנים האחרונות עם תופעה מדאיגה: ענפים גדולים ניתקים ונופלים ללא התרעה, לעיתים דווקא בימים חמים, יבשים ושקטים – ללא רוח חזקה או סערה. התופעה, המכונה "נשירת ענפים בקיץ" (Summer Branch Drop), מעוררת דאגה בקרב חוקרים ומנהלי שטחים ירוקים ומרחבים ציבוריים, במיוחד לנוכח העלייה בתדירות ובעוצמה של גלי החום, וכתוצאה מכך, התרבות המקרים של נפילת ענפים.
במקרים רבים מדובר בענפים כבדים של עצים בוגרים, הנראים לכאורה בריאים ויציבים. אחת ההשערות היא שהנשירה קשורה לעקת חום ומים: כאשר העץ מתקשה לספק מים לכל חלקי הצמרת, ענפים ארוכים וכבדים עלולים להיחלש ולהישבר. עם זאת, חשוב להדגיש כי המנגנון המדויק של התופעה עדיין אינו מובן במלואו, ולא כל קריסת ענף בקיץ נגרמת בהכרח משינויי האקלים.
כדי להבין את הסיכון, צריך להכיר את מערכת הובלת המים של העץ. מים הנקלטים בשורשים עולים אל העלים דרך מערכת צינורות מיקרוסקופיים המכונה עֵצָה – Xylem. מהעלים מתאדים המים בתהליך הדִיוּת, המסייע לקרר את הצמרת ומאפשר לעץ להמשיך לבצע פוטוסינתזה גם בימי שמש.
אלא שבמהלך "בצורת חמה" – שילוב של טמפרטורות גבוהות במיוחד וקרקע יבשה – האוויר "מושך" לחות מן העלים בקצב ששורשי העץ אינם מצליחים להשלים. כתוצאה מכך נוצר מתח גדול במערכת הובלת המים. כאשר המתח נעשה קיצוני, עלולות להיווצר בועות אוויר החוסמות את זרימת המים, תופעה המכונה אמבוליה או קוויטציה. הפגיעה יכולה לגרום להתייבשות רקמות, להחלשת ענפים ולעיתים אף למותו של העץ.
המחיר אינו מסתיים עם חלוף גל החום. עץ שנאלץ להתמודד עם מחסור ממושך במים משתמש במאגרי הפחמימות שלו ומאט את צמיחתו. גם אם ישרוד, הוא עלול להישאר מוחלש במשך שנים ולהיות פגיע יותר למזיקים, למחלות פטרייתיות ולגל החום הבא. בין המינים הבריטיים הנחשבים רגישים נמצאים אלון אנגלי, שדר כסוף ואשור אירופי.
היקף האיום ניכר היטב בגנים הבוטניים המלכותיים ב-'קיו' שבלונדון. במהלך גל החום הקיצוני של 2022 מתו בגנים יותר מ-400 עצים. אחד מהם, אלון שמת בעקבות החום, נצבע באדום והפך למיצג המסמל את השפעתו של משבר האקלים. לפי מודלים שפרסמו האגרונומים של 'קיו', עד שנת 2090 עלולים יותר ממחצית מ-11,000 העצים שבגנים להיפגע כתוצאה מתנאי האקלים הצפויים באזור.
הנתונים מציבים אתגר משמעותי בפני מתכנני ערים: עצים בוגרים מספקים צל, מקררים את סביבתם באמצעות דיות, קולטים פחמן, תומכים במגוון הביולוגי וממתנים את תופעת אי-החום העירוני (על תופעת איי החום העירוניים כתבנו במאמר נפרד – לקריאה לחצו כאן). אובדן של עץ ותיק אינו ניתן לפיצוי מיידי באמצעות שתיל צעיר, הזקוק לעשרות שנים כדי לפתח צמרת המספקת שירותים סביבתיים דומים.
אחד הפתרונות שמקדמים המומחים הוא "נטיעת המשכיות": שילוב הדרגתי של מינים עמידים יותר לחום וליובש לצד העצים הקיימים, כך שהנוף העירוני לא יהיה תלוי במספר מצומצם של מינים רגישים. לכך יש להוסיף הגדלת נפח הקרקע הזמין לשורשים, שיפור חלחול ואגירת מי גשם, חיפוי קרקע מתאים, השקיה מותאמת וניטור שיטתי של עצים ותיקים.
המסקנה מבריטניה רלוונטית גם לישראל: בחירת מין עץ אינה יכולה עוד להתבסס רק על מראהו או התאמתו לאקלים ההיסטורי. התכנון חייב להביא בחשבון את תנאי האקלים הצפויים בעוד עשרות שנים. העץ שאנו נוטעים היום יצטרך להתמודד עם העיר של 2050 ואף של 2090 – עיר חמה, יבשה ומתמודדת עם תופעות אקלים קיצוניות יותר.
מקור: Times of India
