עבור מנהלי שפ"ע, גינון ותפעול עירוני, ההיגיון ברור. דשא טבעי דורש השקיה, דישון, כיסוח, טיפול במזיקים, שיקום אזורים שנשחקו, התאמה לעונות השנה וניהול תחזוקתי שוטף. לעומתו, דשא סינטטי מספק תוצאה מיידית: פריסה מהירה, מראה אחיד, פחות בוץ, פחות לכלוך, פחות תלונות על "שטח יבש", ולעיתים גם התאמה טובה יותר למתקני משחק מבחינת ריפוד ונגישות. בעיר ישראלית חמה, צפופה ודלת תקציבי תחזוקה, קל להבין מדוע הפתרון הזה אומץ בהיקפים רחבים.
מ־Alkali Act ועד היום: איך נולדה הרגולציה הסביבתית – ומה היא מלמדת על ניהול המרחב הציבורי כל מי שעוסק כיום בניהול מרחב ציבורי, בתחזוקת עצים, איכות אוויר עירונית, ניקוז או מערכות ירוקות, פועל בתוך מסגרת רגולטורית שמרגישה מובנת מאליה: תקנים, פיקוח, מדידה, ואכיפה. אבל, המסגרת הזו לא הייתה קיימת תמיד. מישהו היה צריך להמציא אותה. הצעד הראשון בכיוון הזה נעשה לפני יותר מ-160 שנה, באנגליה התעשייתית, ולא במקרה – אלא מתוך מצוקה ציבורית ממשית במרחב הפתוח. מאיפה זה התחיל: מטרד שלא ניתן היה לטפל בו במסגרת החוק באמצע המאה ה־19 בריטניה הייתה מעצמת התעשייה הכימית של העולם. אחד התהליכים המרכזיים,
מודל "עיר 15 הדקות" של פרופ’ קרלוס מורנו מציע גישה עדכנית לחשוב על העיר: לא רק כמערכת של כבישים, שכונות ואזורי תעסוקה, אלא כמרחב חיים יומיומי שבו לתושב יש גישה נוחה, קרובה ואיכותית לשירותים המרכזיים הדרושים לו. במאמרם של Carlos Moreno, Zaheer Allam, Didier Chabaud, Catherine Gall ו – Florent Pratlong, שפורסם בשנת 2021 בכתב העת Smart Cities, מוצגת "עיר 15 הדקות" כמודל שמטרתו לאפשר לתושבים להגיע אל שירותים בסיסיים: מגורים, עבודה, מסחר ואספקה, בריאות, חינוך ופנאי, בתוך כרבע שעה של הליכה או רכיבה. החידוש המרכזי במודל הוא המעבר מתכנון עירוני המבוסס בעיקר על מרחבים, כבישים וזרימת תנועה, לתכנון המבוסס
נכון לשנת 2026, בישראל קיימים 12 גנים בוטניים מוכרים על פי חוק: הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב, הגן הבוטני במכללת אורנים, גן וואהל לוורדים בירושלים, הגן הבוטני במקווה ישראל, "נקודה ירוקה" בקיבוץ ניר עוז, חוות הנוי בעמק חפר, נאות קדומים, הגן האקולוגי בטכניון, הגן הבוטני אילנות, והגן הבוטני בקיבוץ סמר — שהוכר רשמית באפריל 2025
שיחים זוכים לא פעם להתייחסות משנית בדיונים על חוסן אקלימי עירוני. פרסום מדעי חדש זה, המסכם את פרויקט Verdevale, מראה מדוע הגישה הזו צריכה להשתנות — וכיצד שיחים יכולים לשמש כלי משמעותי ביצירת התועלות האקולוגיות שמספקת הצמחייה במרחב העירוני.
היערכות אקלימית מתחילה בשטח: כיצד מערכת דיגיטלית לניהול המרחב הציבורי משתלבת בהערכות לשינויי האקלים המדריך הממשלתי לגיבוש תוכנית היערכות משרדית לשינוי אקלים, שפורסם ביוני 2026 על ידי המשרד להגנת הסביבה, מסמן שלב חשוב במעבר של ישראל מהצהרות אקלימיות לתכנון ביצועי. המסמך נועד לסייע למשרדי הממשלה לבנות תוכניות היערכות סדורות, אחידות ומבוססות ידע, כחלק מהתשתית לתוכנית ההיערכות הלאומית. הוא נשען על החלטות הממשלה בנושא שינויי אקלים, ומגדיר מתודולוגיה ברורה: תכנון תהליך, ניתוח השלכות, גיבוש מהלכים, תוכנית יישום, ניתוח עלות־תועלת ושיתוף ציבור. החשיבות של המסמך אינה רק בכך שהוא מתווה תהליך עבודה ממשלתי. החשיבות האמיתית שלו היא בהבנה ששינויי האקלים אינם אירוע
בטיחותית, כספית ומשפטית – תוצאה של נפילה נפילת עץ נתפסת לעיתים כאירוע נדיר, כמעט מקרי: רוח חזקה, סערה פתאומית, ענף כבד שנשבר. אבל בארצות הברית, שבה מיליארדי עצים נמצאים בסמיכות לכבישים, פארקים, מדרכות, בתי ספר, קווי חשמל ומבני מגורים, נפילות עצים הפכו לנושא של בטיחות ציבורית, ניהול עירוני ואחריות משפטית. תאונות הקשורות בטיפול בעצים גורמות לעשרות ואף יותר ממאה מקרי מוות בשנה, אם כי חשוב להבחין בין תאונות עבודה של גוזמים וכורתי עצים לבין פגיעות בעוברי אורח במרחב הציבורי. הקושי המרכזי הוא שעצים אינם “נכשלים” ביום אחד. לעיתים הקריסה היא תוצאה של תהליך ארוך: ריקבון פנימי, שורשים שנפגעו מעבודות תשתית,
עיר חכמה אינה רק עיר עם מצלמות, רמזורים ואפליקציות לתושב. עיר חכמה באמת היא עיר שיודעת גם להקשיב לעצים בסינגפור, אחת הערים הצפופות, החמות, הלחות והמתקדמות בעולם, העצים אינם נתפסים רק כאלמנט נופי או סביבתי, הם חלק מתשתית עירונית קריטית: הם מצלים על רחובות, מפחיתים עומסי חום, תורמים לאיכות האוויר, משפרים את חוויית ההליכה בעיר – ובמקביל, מחייבים ניהול מקצועי, רציף ומבוסס נתונים. לכן, במקום להסתמך רק על סיורים ידניים ובדיקות תקופתיות, סינגפור פיתחה מודל מתקדם לניהול עצים עירוניים, המבוסס על חיישנים, מיפוי גיאוגרפי, רחפנים, סריקות לייזר, בינה מלאכותית ומערכות ניהול מרכזיות. המהלך המובל על ידי NParks, – רשות הגנים
המועד האחרון להגשת הערות – 14 ליוני 2026! תקנות היערות החדשות: מעבר מניהול רישיונות לניהול חכם של משאב העצים משרד החקלאות וביטחון המזון פרסם להערות הציבור את טיוטת תקנות היערות (רישיונות), התשפ"ו – 2026, מהלך משמעותי שמבקש לעדכן תחום רגולטורי ותיק במיוחד: רישיונות לכריתה ולהעתקה של עצים. לפי דברי ההסבר בטיוטה, התקנות החדשות נועדו להחליף את תקנות היערות הקיימות, שהותקנו לראשונה בשנת 1926, ולהסדיר באופן מובנה, אחיד וברור את הליך הבקשה לרישיון כריתה או העתקה. עצם פרסום הטיוטה באתר תזכירי חוק כהפצה להערות הציבור מלמד על שינוי גישה: לא עוד הסדרה טכנית של טפסים ורישיונות בלבד, אלא ניסיון לבנות תהליך
