כשהעיר נדרשת להתמודד עם נגר עילי
בעולם שבו אירועי גשם קצרים ועוצמתיים הופכים שכיחים יותר, ערים רבות מגלות שמערכות הניקוז המסורתיות כבר אינן מספיקות. כבישים אין סופיים, מדרכות בטון ומבנים צפופים מונעים מהמים לחלחל אל הקרקע; במקום זאת, מי הגשם זורמים במהירות אל פתחי הניקוז, מעמיסים על התשתיות ועלולים להציף רחובות, חניונים ובתים.
סין מנסה להתמודד עם האתגר הזה באמצעות תפיסה עירונית המכונה "ערי ספוג" (Sponge Cities): תכנון עירוני שמאפשר לעיר לספוג, לעכב, לאגור, לסנן ולעשות שימוש חוזר במי הגשם – במקום רק למהר להרחיק אותם בצינורות.
העיקרון פשוט: להפוך חלקים גדולים יותר של המרחב העירוני לחדירים למים. במקום משטחים קשיחים בלבד, משלבים פארקים, אזורי ביצה, ערוגות גשם, תעלות טבעיות, אגמים עירוניים, גגות ירוקים ומדרכות מחלחלות. כל אלה פועלים יחד כמערכת אחת: המים נאספים, מואטים, מחלחלים לקרקע או נשמרים במאגרים, ורק העודפים ממשיכים אל מערכת הניקוז.
פארק עירוני, למשל, אינו רק מקום לטיול או לפעילות פנאי. בתכנון של עיר ספוג הוא יכול להפוך ל'אגן השהיה': שטח שמסוגל לקלוט כמויות מים גדולות בזמן סערה, לאגור אותם לפרק זמן מסוים ולאפשר להם לחלחל בהדרגה. בימים רגילים אותו שטח יכול לשמש מדשאה, גינה, טיילת או אזור משחקים. כך, שטח ציבורי אחד ממלא כמה תפקידים – פנאי, טבע, נוף, קירור עירוני וניהול נגר.
גם הרחובות משתנים. ריצוף חדיר מאפשר למים לחלחל בין שכבות החומר אל תשתית ניקוז תת-קרקעית או אל הקרקע עצמה. ערוגות לצד הכביש, עצים עם בתי גידול מתוכננים ו'איים' ירוקים קטנים יכולים לקלוט את המים הנשטפים מהכביש ומהמדרכה, להפחית את העומס על הקולטנים ולסנן מזהמים לפני שהם מגיעים לנחלים או למי התהום.
היתרון אינו רק בהפחתת הצפות. מי גשם העוברים דרך קרקע, צמחייה ומצעי סינון עוברים תהליך טבעי של טיהור. חלק מהמים יכולים לשמש אחר כך להשקיית גינות ציבוריות, לניקוי רחובות או לצרכים עירוניים אחרים. בערים המתמודדות גם עם מחסור במים, מדובר במשאב מקומי חשוב – מים שכבר הגיעו לעיר, ולכן כדאי להשאיר אותם ולנצל את משאב הטבע הזה ככל האפשר.
לצמחייה יש תפקיד מרכזי במיוחד. עצים, שיחים ומדשאות אינם רק "קישוט ירוק": הם מאטים את זרימת המים, מייצבים קרקע, קולטים חלק מהגשם בצמרותיהם ומסייעים לאידוי טבעי. במקביל, הם תורמים להפחתת איי החום העירוניים (עליהם כתבנו לפני מספר ימים – לקריאה לחצו כאן), משפרים את איכות האוויר והופכים את המרחב הציבורי לנעים ובריא יותר.
עם זאת, עיר ספוג אינה פתרון קסם. באירועי קיצון חריגים מאוד, גם מערכת ירוקה ומתוכננת היטב זקוקה לגיבוי של ניקוז הנדסי, תחזוקה שוטפת ותכנון מדויק של מפלסים, קרקעות ומאגרים. העלים צריכים להתפנות מהקולטנים, מערכות החלחול חייבות להישאר פעילות, והצמחייה נדרשת לטיפול מתמשך. הצלחת המודל תלויה אפוא לא רק בעיצוב יפה, אלא גם בניהול מקצועי לאורך זמן.
הלקח המרכזי מהגישה הסינית רלוונטי לכל עיר: מי גשם אינם רק בעיה שצריך לסלק. הם נכס שיש לנהל. במקום לראות ברחוב המוצף כשל של מערכת הניקוז בלבד, אפשר לתכנן מראש עיר שמאפשרת למים מקום – בפארקים, ברחובות, בגינות ובשטחים פתוחים.
ככל שהאקלים נעשה קיצוני יותר, ערים יצטרכו לחשוב פחות על "איך להרחיק את המים" ויותר על "איך לחיות איתם". עיר שיודעת לספוג את הגשם היא עיר עמידה יותר, ירוקה יותר ונעימה יותר גם ביום שאחרי הסערה.
במערכת GreenSpaces – לניהול המרחב הציבורי – משולבים מודולים אשר מאפשרים תכנון, בקרה, תחזוקה, מניעה והיערכות לאירועי מזג אוויר במרחב העירוני. רוצים לשמוע עוד? דברו איתנו








